דילוג לתוכן

'ריקוד אור וצל' – שיר־שיעור על אמנות הריקוד הזוגי

unnamed

ריקוד אור וצל / יחזקאל רחמים (2022)

("וּכְמוֹ כָּל אָדָם רְקוּמָה מֵחשֶׁךְ וָאוֹר",לאה גולדברג)

 

בִּקְצֵה הַמִּלִּים יֵשׁ שְׁבִילִים שֶׁל שְׁתִיקָה.

כְּשֶׁאַתָּה מִתְרַחֵק, גַּם אֲנִי מַחְלִיקָה

אֶל מָקוֹם בּוֹ אַתָּה לֹא קִבַּלְתָּ רְשׁוּת.

וְתֵדַע: גַּם אֶצְלִי הַשִׁיטוּט לֹא פָּשׁוּט.

 

הִבְטַחְנוּ לִבְנוֹת, אֲבָל יֵשׁ עוֹד רוּחוֹת

שֶׁנּוֹשְׁבוֹת בַּמַּרְתֵּף, שֶׁרוֹצוֹת לֹא־פָּחוֹת

לְהַרְאוֹת שֶׁהַטּוֹב הוּא בְּעֶצֶם קִשּׁוּט,

שֶׁהַכֹּל אֵצֶל שְׁנֵינוּ מְאוֹד לֹא־פָּשׁוּט.

 

כֵּן, אֶפְשָׁר לַעֲצֹר, לְפָרֵק חֲבִילָה,

לְחַפֵּשׂ אֲהָבוֹת, לְהַמְצִיא הַתְחָלָה,

אוֹ לִרְאוֹת שֶׁאוּלַי לֹא עָשִׂינוּ טָעוּת,

שֶׁכָּאֵלֶּה אֲנַחְנוּ: סִפּוּר לֹא פָּשׁוּט.

 

רִקּוּד אוֹר וָצֵל, אוֹר וָצֵל, אוֹר וָצֵל.

פִּירוּאֵט אֲצִילִי וְעוֹד צַעַד כּוֹשֵׁל.

תִּסְתַּכֵּל, זֹאת אֲנִי. זֹאת אֲנִי, תִּסְתַּכֵּל.

שׁוּב אֲנַחְנוּ בּוֹרְאִים פֹּה רִקּוּד אוֹר וָצֵל.

***

השיר 'ריקוד אור וצל' של המשורר יחזקאל רחמים ראה אור לאחרונה בספרו החדש 'שמיים שלמים'. שירים רבים נכתבו מאז ומעולם על אהבה נכזבת, תשוקה לא ממומשת או פרידה צורבת. אבל יש מחסור תמידי בשירים העוסקים באמנות הריקוד בין האור והצל של מערכת יחסים רבת שנים.
 
יחזקאל כהרגלו מגייס את הפוטנציאל המוזיקלי של השפה העברית ומחבר שיר שמתנגן על הלשון בהנאה, עם משקל סדיר ומדויק וחריזה קבועה. אבל זהו רק המבנה החיצוני של השיר. בשלב הבא, יוצק המשורר סיפור עלילה מעורר הזדהות תוך שימוש בכישרונו כמחבר סיפורים.
 
הדוברת בשיר היא בת הזוג אשר מציעה לנמען לנסות ולהחזיק בנפשו נקודת מבט כפולה: "כְּשֶׁאַתָּה מִתְרַחֵק, גַּם אֲנִי מַחְלִיקָה / אֶל מָקוֹם בּוֹ אַתָּה לֹא קִבַּלְתָּ רְשׁוּת. / וְתֵדַע: גַּם אֶצְלִי הַשִׁיטוּט לֹא פָּשׁוּט".
 
הפער בין החלומות של ראשית הקשר והשאיפה הבריאה להרמוניה, לבין המציאות המורכבת שביומיום, מעלה ספקות המובילות לעיתים לביקורת עצמית וייאוש: "הִבְטַחְנוּ לִבְנוֹת, אֲבָל יֵשׁ עוֹד רוּחוֹת / שֶׁנּוֹשְׁבוֹת בַּמַּרְתֵּף, שֶׁרוֹצוֹת לֹא־פָּחוֹת / לְהַרְאוֹת שֶׁהַטּוֹב הוּא בְּעֶצֶם קִשּׁוּט, / שֶׁהַכֹּל אֵצֶל שְׁנֵינוּ מְאוֹד לֹא־פָּשׁוּט".
 
אלא שאמנות הריקוד הזוגי קשורה ליכולת להזכיר לעצמנו שאת החושך אפשר לעיתים להאיר אם מחליטים לספר את הסיפור אחרת ("לִרְאוֹת שֶׁאוּלַי לֹא עָשִׂינוּ טָעוּת"). אחד מהמפתחות החשובים להמשך הזוגיות (ואולי הקשה ביותר ליישום) הוא היכולת לראות את הצד השני. להיזכר בכל הסיבות שבזכותם בוחרים בני אדם זה בזו, ולקבל באצילות את הופעתיו התדירות של הצל במערכת היחסים, כחלק מריקוד זוגי משותף: תִּסְתַּכֵּל, זֹאת אֲנִי. זֹאת אֲנִי, תִּסְתַּכֵּל. / שׁוּב אֲנַחְנוּ בּוֹרְאִים פֹּה רִקּוּד אוֹר וָצֵל"