'איזו עדינות יש' – שיר חכם, מפוכח ובלתי צפוי של רחל חלפי

איזו עדינות יש / רחל חלפי (1990)

אֵיזוֹ עֲדִינוּת יֵשׁ בְּגוּפֵנוּ שָׁעָה שֶׁהוּא נוֹטֵשׁ אוֹתָנוּ לְאַט,

חוֹשֵׁשׁ לְהַכְאִיבֵנוּ בְּמַהֲלֻמַּת־פֶּתַע.

לְאַט, בְּעֶרְגָּה, כִּיפֵהפִיָּה נִרְדֶּמֶת־לְמֶחֱצָה

הוּא טוֹוֶה לָנוּ קְמָטִים קְטַנִּים שֶׁל אוֹר וְשֶׁל חָכְמָה –

לֹא בְּקִיעִים שֶׁל רְעִידַת אֲדָמָה –

רֶשֶׁת אַוְרִירִית שֶׁל חֲרִיצֵי־אֵימָה.

כַּמָּה טוּב־לֵב מִצַּד גּוּפֵנוּ שֶׁאֵינוֹ מְשַׁנֶּה אֶת פָּנֵינוּ

בְּאַחַת.

שֶׁאֵינוֹ שׁוֹבֵר אֶת עַצְמוֹתֵינוּ

בְּמַכָּה.

 

לֹא, בִּזְהִירוּת, כְּסַהַר חִוֵּר הַשּׁוֹפֵךְ סַהֲרוֹ עָלֵינוּ

הוּא מֵאִיר אוֹתָנוּ בְּרֶשֶׁת עֲצַבִּים עֲצֵבִים

מְקַפֵּל אֶת עוֹרֵנוּ בַּפִּנּוֹת, מַקְשָׁה אֶת עַמּוּד הַשִּׁדְרָה שֶׁלָּנוּ –

שֶׁנּוּכַל לַעֲמֹד בְּכָל זֶה.

 

אֵיזֶה יֹפִי, אֵיזוֹ עֲדִינוּת יֵשׁ בְּגוּפֵנוּ הַבּוֹגֵד בָּנוּ לְאַט

בְּנִימוּס מֵכִין אוֹתָנוּ, מְסַפֵּר לָנוּ בְּלַחַשׁ

מְעַט־מְעַט, שָׁעָה־שָׁעָה

שֶׁהוּא הוֹלֵךְ.

***

הנפש עמוקה, הרוח גבוהה, הנשמה ניצחית ורק הגוף הוא מכונה. אמנם מתוחכמת אבל בסך הכל מכונה שמדי פעם מתקלקלת ובסופו של דבר שובקת חיים. השיח הזה כלפי הגוף הוא קצת כפוי טובה. הגוף הוא זה שצריך להחזיק את הכל. לתפקד 24/7 במונוטוניות סיזיפית, גם כשאנחנו ישנים ומרחפים אל תוך החלומות. וכשהשנים חולפות וניכרים הסימנים, הגוף הוא זה שנלחם עבורנו על מנת שנספיק לסיים כל מה שביקשנו לממש בעולם הזה.
 
השיר 'איזו עדינות יש' של המשוררת רחל חלפי הוא שיר חכם, מפוכח ובלתי צפוי. זהו שיר חשוב מכיוון שבכוחו לשנות את השיח השגור כלפי הגוף המזדקן. במקום ביקורת, חמלה והוקרה.
 
כשמופיע קמט חדש, במקום להתאכזב מהגוף כדאי לזכור שהוא ״טוֹוֶה לָנוּ קְמָטִים קְטַנִּים שֶׁל אוֹר וְשֶׁל חֲכָמָה / לֹא בְּקִיעִים שֶׁל רְעִידַת אֲדָמָה״.
 
ובמקום להאשים אותו על בוגדנותו עדיף לשבח אותו על רגישותו, עדינותו ונימוסיו: ״אֵיזֶה יֹפִי, אֵיזֶה עֲדִינוּת יֵשׁ בְּגוּפֵנוּ הַבּוֹגֵד בָּנוּ לְאַט / בְּנִימוּס מֵכִין אוֹתָנוּ מְסַפֵּר לָנוּ בְּלַחַשׁ / מְעַט־מְעַט שָׁעָה־שָׁעָה/ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ״.