דמותי הבוהקת / חאפז (המאה ה 14)
(תרגום: נמרוד בורוש)
יוֹם אֶחָד הַשֶּׁמֶשׁ הוֹדְתָה:
אֲנִי רַק צֵל.
הַלְּוַאי שֶׁיָּכֹלְתִּי לְהַרְאוֹת לְךָ
אֶת הַזֹּהַר הָאֵין־סוֹפִי
שֶׁמַּסְתִּיר אֶת דְּמוּתִי הַבּוֹהֶקֶת!
הַלְּוַאי שֶׁיָּכֹלְתִּי לְהַרְאוֹת לְךָ,
כְּשֶׁאַתָּה בּוֹדֵד אוֹ בַּחֹשֶׁךְ,
אֶת הָאוֹר הַמַּדְהִים שֶׁל הַהֲוָיָה
שֶׁלְּךָ עַצְמְךָ!
***
בבוקר שיגרתי של שנת 1320, בעיר הפרסית שיראז, בחור עני וביישן כבן 21 בשם שאמס אוד דין מוחמד, נשלח על ידי מעסיקו האופה, להביא כיכרות לחם לבית אחוזה מפואר ברובע של עשירי העיר. כשנפתחה הדלת, הבחין הצעיר בנערה יפהפיה ניצבת במרפסת הבית. היא לא הבחינה בו אך הוא החליט שהיא אהבת חייו. אלא שפערי המעמדות בין הצעירים, לא הותירו לו כל סיכוי של ממש.
בתגובה, החל לחבר שירי אהבה לעלמה. השירים התפשטו בכל העיר ונקלטו באהדה רבה בקרב התושבים. אך את ליבה של הנערה, לא כבש. בצעד נואש, גזר על עצמו משמעת סגפנית נוקשה של 40 ימים ולילות ללא שינה. על פי אמונה עתיקה, אדם שיצליח בכך יזכה בהתגלות של מלאך אשר יגשים את משאלות ליבו.
בבוקר היום ה 40, התגלה בפניו מלאך האלוהים. מוקסם מהמראה, חשב לעצמו הבחור: "אם מלאך האלוהים כה יפה, עד כמה יפה וודאי אלוהים". בעקבות המפגש, הוא זנח את משאלת ליבו המקורית וקרא: "אני רוצה את אלוהים". המלאך הפנה אותו למורה רוחני שלימד אותו את הדרך הסוּפית.
הבחור, המוכר לעולם בשם חאפז, הוא מגדולי המשוררים הסוּפיים בכל הזמנים. פירוש השם 'חאפז' הוא המשנן, כיוון שידע לדקלם את כל פסוקי הקוראן. הַסוּפִיּוּת היא מסורת רוחנית עתיקה, הנחשבת סובלנית והומנית מאוד, שמה דגש על אהבת האדם ואהבת האל על חשבון ציות נוקשה של חוקי ההלכה. התנועה פיתחה פרקטיקות שונות לטיפוח האהבה כלפי העולם באמצעות שירה, ריקוד וגם מדיטציה (שנקראת מוקראבה) אשר מזכירה מדיטציות של המזרח הרחוק.
הסופיים מאמינים שאלוהים מלא באהבה והוא נמצא בכל דבר. בכל אדם, חיה, צומח ואבן. "התחל לראות הכל כאלוהים, אבל שמור את זה בסוד", כתב חאפז באחד משיריו. ובשיר אחר כתב: "אני נקב בחליל שבו נשימתו של אלוהים נושפת – האזינו למוסיקה הזו".
הסופי הסגפן המקדיש את כל חייו להתמזגות עם האל, נקרא לעיתים דרוויש. התנועה הסופית התפחתתה במאה ה 8 ואימצה אורח חיים סגפני שכלל צומות ארוכים, עירות ממושכת הימנעות מצבירת רכוש. אבל כבר במאה ה 18 החלו הסופים להתמתן והתאימו את עצמם בהדרגה לעולם המודרני.
הדיוואן של חפאז (אוסף שיריו), הוא קלאסיקה בספרות הסופית. חאפז נחשב למשורר הפרסי האהוב ביותר בעולם. שירים רבים של חפאז עוסקים באהבה – לאדם, לאל, וכמובן, לאותה בת עשירים שפגש בצעירותו. את אלוהים הוא מכנה בשיריו "אהוב". על אהבתו לעולם ולחיים, כתב באחד משיריו המוכרים: "חרטה אחת, עולם יקר, שאני נחוש שלא תהיה לי כשאשכב על ערש דווי היא שלא נשקתי אותך מספיק".
השיר 'דמותי הבוהקת', הוא מתוך הספר "שמעתי את צחוקו של אלוהים" (בתרגומו של נמרוד בורוש). השיר מתאר את תפישת העולם הסופית של חאפז, שהיופי האלוהי מצוי בכל אדם, תמיד, גם כאשר האדם מצוי במצוקה נפשית ואין הוא מסוגל לראות זאת: "הַלְּוַאי שֶׁיָּכֹלְתִּי לְהַרְאוֹת לְךָ, / כְּשֶׁאַתָּה בּוֹדֵד אוֹ בַּחֹשֶׁךְ, / אֶת הָאוֹר הַמַּדְהִים שֶׁל הַהֲוָיָה / שֶׁלְּךָ עַצְמְךָ!".
