אל תתנו להם רובים \ נתן אלתרמן (1934)
בּוֹאִי נָא אָחוֹת וּשְׁבִי לָךְ כָּאן מִנֶּגֶד,
פֶּן אֶחְדַּל לִנְשֹׁם וְאַתְּ גַּם לֹא תֵּדְעִי.
פֹּה, בְּבַיִת זֶה, מֵתִים כָּל כָּךְ בְּשֶׁקֶט…
קַר לִי לְבַדִּי.
…
עוֹד אֶזְכֹּר אָחוֹת – כִּי לֹא צָרִיךְ לִשְׁכֹּחַ –
הֵם הָיוּ כָּמוֹנִי. הֵם הָיוּ טוֹבִים.
רַק אָסוּר הָיָה אוֹתָם לַקְּרָב לִשְׁלֹחַ,
רַק אָסוּר הָיָה לָתֵת לָהֶם רוֹבִים!
…
אֲחוֹתִי, עוֹד רֶגַע. שְׁנֵי בָּנִים לִי. שְׁנַיִם…
אֲהַבְתִּים מְאֹד. לִבּוֹתֵיהֶם טוֹבִים.
אַךְ בְּבוֹא הַיּוֹם… לְמַעַן הַשָּׁמַיִם,
אַל תִּתְּנוּ לָהֶם רוֹבִים!
***
"אַל תִּתְּנוּ לָהֶם רוֹבִים". בשנות התשעים, כאשר הסכמי אוסלו בין ישראל לאש"ף הלכו ונרקמו, נפוץ הסלוגן הזה בקרב מתנגדי ההסכם אשר ביקשו למנוע מממשלת ישראל להעביר נשק לפלסטינים מחשש שיופנה בסופו של דבר נגד ישראלים.
אך למעשה "אל תתנו להם רובים", זוהי כותרת של השיר הפוליטי הראשון שפרסם נתן אלתרמן בחייו, בשנת 1934, בהיותו בן 24 בלבד. אלתרמן החל באותן שנים בתל אביב את צעדיו הראשונים בספרות העברית כאשר פרסם בכתבי עת ועיתונים שירה לירית לצד פזמונים בהזמנה.
ההשראה לשיר הגיעה בעקבות ידיעה קטנה שהתפרסמה בעיתון סביב שנת 1934 על מותו של החייל האחרון שנפגע ממתקפת גז במלחמת העולם הראשונה (במלחמה זו נעשה לראשונה בהיסטוריה, שימוש בגז להרתעה והרג). הטרגדיה של החייל נגעה לליבו של אלתרמן הצעיר אשר הגיב כאמור בכתיבת השיר "אל תתנו להם רובים".
השיר מתאר מפגש נוגע ללב בין חייל פצוע בן 46, נשוי עם ילדים, לאחות הסועדת אותו בבית החולים. על ערש דווי, מתאר החייל לאחות את קורותיו במלחמה ומספר לה על מתקפת הגז האכזרית אשר הובילה להדרדרות ארוכת שנים במצבו הבריאותי (זהו שיר ארוך הכולל 17 בתים. לכן צירפתי רק 3 בתים: את הבית הפותח, בית נוסף מאמצע השיר והבית הסוגר את השיר).
באחד מבתי השיר, רומז אלתרמן על השקפת עולמו הפציפיסטית כאשר החייל הפצוע מביע אמפטיה כלפי אויביו בטענה שאין זו אשמתם שכפו עליהם שימוש ברובים ושלחו אותם להילחם:
עוֹד אֶזְכֹּר אָחוֹת – כִּי לֹא צָרִיךְ לִשְׁכֹּחַ–
הֵם הָיוּ כָּמוֹנִי. הֵם הָיוּ טוֹבִים.
רַק אָסוּר הָיָה אוֹתָם לַקְּרָב לִשְׁלֹחַ,
רַק אָסוּר הָיָה לָתֵת לָהֶם רוֹבִים!
המסר הפציפיסטי נגד המלחמה תאם את האווירה של קבוצת הסופרים המודרניסטית של תל אביב, אליה השתייך אלתרמן, אשר הושפעה מהאידאולוגיה הפציפיסטית שפשתה באותן שנים באירופה בעקבות טראומת מלחמת העולם הראשונה. השיר הולחן על ידי המלחין היהודי גרמני סטפן וולפה והתפשט כאש בשדה קוצים בקרב תנועות נוער וקיבוצים.
לימים, עם התחמשות גרמניה ועליית היטלר לשלטון, חזר בו אלתרמן והתנער מהמסר שהביע בשיר זה, ולכן לא כינס את השיר באף אחד מספריו במהלך חייו.
הסיום הדרמטי של השיר, הוא אשר נתן לו את שמו "אל תתנו להם רובים":
אֲחוֹתִי, עוֹד רֶגַע. שְׁנֵי בָּנִים לִי. שְׁנַיִם…
אֲהַבְתִּים מְאֹד. לִבּוֹתֵיהֶם טוֹבִים.
אַךְ בְּבוֹא הַיּוֹם… לְמַעַן הַשָּׁמַיִם,
אַל תִּתְּנוּ לָהֶם רוֹבִים!
