"וְיֵשׁ לְהִתְפַּלֵּא אֲפִלּוּ עַל עָלֶה / שֶׁנִּתַּק מֵעָנָף וְנִמְסַר אֶל הָרוּחַ", כך נפתח השיר 'ויש להתפלא' של המשורר יחזקאל רחמים. השיר ראה אור בספרו השני 'דיו מרחקים' בשנת 2018.
יחזקאל רחמים מזכיר לנו (ולעצמו), דבר חשוב שהשגרה השואבת, על אפרוריותה ומשבריה, גורמת לנו לשכוח שוב ושוב – את פלא העולם הסובב אותנו, את היכולת שלנו להרגיש, לאהוב ולהתפעל מעצם היותנו חיים: "כְּשֶׁעֲרָפֶל עוֹלֶה כֹּה קַל לְהִתְעַלֵּם / מֵעוֹלָם וְעַלְעַלָּיו, מֵהַפֶּלֶא הַשָּׁלוּחַ".
הבית השני הוא חגיגה של מצלול הרמוני, תמונתיות מרתקת ומשמעות מרוממת: "וְיֵשׁ לְהִתְפַּלֵּא כְּשֶׁחֶסֶד מִתְגַּלֶּה / בְּסִמְטָה אֲפֵלָה וּבְכָל קְצֵה נְשִׁימָה, / כְּשֶׁקֶּסֶם הַבְּרִיאָה מִתְכַּרְבֵּל בְּתוֹךְ עָלֶה, / בְּעוֹד יוֹם אֶחָד רָגִיל עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה".
יחזקאל רחמים נולד בשנת 1971 להורים יוצאי עיראק וגדל ביפו במשפחה מרובת ילדים. אביו נהרג בצעירותו ואימו נשאה לבדה בנטל ההורות כל חייה. בסוף ספרו, בפואמה המרגשת והנפלאה 'אמא שלי', סוגר המשורר מעגל ומשחזר את שורשי המוזיקאליות (המאפיינת את סגנון כתיבתו), אשר ספג מנגינת העוּד של אביו ומשירת אימו בהיותו ילד (שיר מס' 3 בפואמה):
"אִמָּא שֶׁלִּי שָׁרָה לְעַצְמָהּ.
מְמַיֶּנֶת עֲדָשִׁים וְשָׁרָה לְעַצְמָהּ. חוֹתֶכֶת בַּמְיָה
וְשָׁרָה לְעַצְמָהּ. מְמַלֵּאת עִסַּת סֹלֶת
בְּבָשָׂר וּפֶּטְרוֹזִילְיָה וְשָׁרָה
לְעַצְמָהּ.
הִיא תּוֹלָה בְּגָדִים רְטֻבִּים וְשָׁרָה
לְעַצְמָהּ. עוֹשָׂה זוּגוֹת וְשָׁרָה לְעַצְמָהּ.
וַאֲנִי עוֹמֵד לְיָדָהּ וְסוֹפֵג, וְעוֹד לֹא יוֹדֵעַ
לְאֵלּוּ מֶרְחַקִּים, עֵץ הָרִמּוֹן נָתַן רֵיחוֹ,
מַיִם הַמֶּלַח עַד יְרִיחוֹ…"
