"אֶקְנֶה לִי תֻּכִּי וּשְׁמוֹ יִהְיֶה יוֹסִי / עִמּוֹ אֲשׂוֹחֵחַ עֵת אִישׁ לֹא יִשְׁמַע". התוכי יוסי של אברהם חלפי הוא אולי התוכי העצוב ביותר בעולם כולו. אך למעשה זהו אלטר־אגו של האני. כלומר "אני אחר" שבאמצעותו קל יותר לדובר לשרטט את דיוקנו של אדם הכלוא בכלוב של עצמו ובעיקר את עצבותו. חלפי זקוק לנמען פרטי לגילוי סודות כמוסים שאיש לא ישמע. לגלות את עצמו לעצמו. הסוד הראשון שמגלה חלפי: העצבות. שקופה ושבירה כמו כוס ומכילה "יַיִן מַר מֵעִנְבֵי הַנְּשָׁמָה". כלומר התוכי זוכה לגילויים הכי עמוקים של הדובר.
בהמשך אומר הדובר "הֲתֵדַע, תֻּכִּי יוֹסִי, אַתָּה יֶלֶד לִירִי". כעת ברור שהדובר מדבר על עצמו דרך התוכי ויש כאן גם רמז ארס פואטי על כך שעניינו של חלפי הוא בשירה לירית. וזה בניגוד למשוררי תקופתו כמו אלתרמן, אלכסנדר פן ואחרים שהתייחסו בשיריהם למצב בארץ וכתבו גם שירה לאומית ציונית. חלפי משבץ בשיר את המילה מולדת דווקא, בכדי להבליט את המולדת שמעסיקה אותו. לא ארץ גאוגרפית אלא העפר, המולדת הקיומית אליה שב כל יצור חי ("וְיָשׁוּב אֶפְרְךָ מֵהַכְּלוּב לַמּוֹלֶדֶת – / מִן הַכְּלוּב הַלָּבָן לֶעָפָר הַצָּהֹב").
השיר נכתב בשנת 1935. חלפי היה אז בחור בן 29, התגורר לבד בחדר ששכר בדירה של מישהו אחר, והתפרנס בדוחק כשחקן תיאטרון. אמנם צעיר אבל מספיק בוגר בכדי להסיק שנטייתו החברתית היא להתבודד ("עֲרִירִי, בְּלִי אִשָּׁה תֻּכִּיָּה וְיוֹלֶדֶת. / לְתֻכִּי שֶׁכָּמוֹךָ אָסוּר לֶאֱהֹב"). בסיום השיר מתברר שמטרת השיחה אינה רק גילוי לב אלא בסופו של דבר, בקשה לנחמה ("פַּטְפֵּט, תֻּכִּי יוֹסִי, / נַחְמֵנִי כַּזַּיִת,/ לִבִּי הַיּוֹם רֵיק") כמיהה למישהו שירגיע אותו וילחש לו שהכל יהיה בסדר.
ומה פשר "ְתוּגַת הַמְּאִירִי" המוזכרת בשיר ("וְאָז אָנֹכִי בְּתוּגַת הַמְּאִירִי / אֶלְחַשׁ לַקִּירוֹת: יוֹסִי מֵת, / יוֹסִי מֵת")? אברהם חלפי השתייך לחבורת משוררים תל אביבית שקראה לעצמה 'חבורת יחדיו'. אחד מחבריה הוא המשורר והסטיריקן אביגדור המאירי. המאירי פרסם בשנת 1933 פואמה בשם "חלומות של בית רבן" ובה תיאר את הבדידות הקשה שחווה בילדותו בהונגריה בעקבות מות הוריו ומגוריו אצל הסב. חברו הקרוב ביותר היה תוכי בשם יוסי, אשר מת מצער בעקבות מותו הפתאומי של פטר, בנה של עובדת משק הבית אצל סבו.
על המפגש עם המאירי, סיפר חלפי בראיון בשנת 1970, עשרות שנים לאחר פרסום השיר על התוכי יוסי: "לילה אחד, לפני שנים, נפגשתי עם אביגדור המאירי. משונה, אך כל אותו לילה שוחחנו ושוחחנו עד אור הבוקר ממש. מסביב כבר החלו אנשים לצאת לעבודתם, ועוד אנו מדברים. כשנפרדתי ממנו, אמרתי לעצמי: "אקנה לי תוכי, ושמו יהיה יוסי".
***
שיר על התוכי יוסי / אברהם חלפי (1935)
והתוכי יוסי –-
"בית רבן" – אביגדור המאירי
אֶקְנֶה לִי תֻּכִּי וּשְׁמוֹ יִהְיֶה יוֹסִי
עִמּוֹ אֲשׂוֹחֵחַ עֵת אִישׁ לֹא יִשְׁמַע
וְאָז אֹמַר לוֹ, אֹמַר:
– הָעַצְבוּת כְּמוֹ כּוֹס הִיא
וּבָהּ יַיִן מַר
מֵעִנְבֵי הַנְּשָׁמָה.
הֲתֵדַע, תֻּכִּי יוֹסִי, אַתָּה יֶלֶד לִירִי.
צָפוּי לְךָ מָוֶת שָׁקֵט,
כֹּה שָׁקֵט.
וְאָז אָנֹכִי בְּתוּגַת הַמְּאִירִי
אֶלְחַשׁ לַקִּירוֹת: יוֹסִי מֵת,
יוֹסִי מֵת.
וְיָשׁוּב אֶפְרְךָ מֵהַכְּלוּב לַמּוֹלֶדֶת –
מִן הַכְּלוּב הַלָּבָן לֶעָפָר הַצָּהֹב,
עֲרִירִי, בְּלִי אִשָּׁה תֻּכִּיָּה וְיוֹלֶדֶת.
לְתֻכִּי שֶׁכָּמוֹךָ אָסוּר לֶאֱהֹב.
אַתָּה לֹא תֹּאהַב, יוֹסִי, יוֹסִי
אַף פַּעַם.
כָּמוֹךָ נוֹלְדוּ לְהַנְעִים פִּטְפּוּטִים
עִם כָּל מְשׁוֹרֵר, שֶׁלִּבּוֹ אֵשׁ וָזַעַם,
בֵּין לְבָבוֹת אֲדִישִׁים וְחוֹטְאִים.
כָּמוֹךָ הֵם רַק צַעֲצוּעַ בַּבַּיִת,
לְמַעַן יוּכְלוּ יְלָדִים לְשַׂחֵק.
פַּטְפֵּט, תֻּכִּי יוֹסִי,
נַחְמֵנִי כַּזַּיִת,
לִבִּי הַיּוֹם רֵיק.
