ואז התהפכתי ממך רפוי /
יהודה ויצנברג ניב (1987)
וְאָז הִתְהַפַּכְתִּי מִמֵּךְ רָפוּי וְאֲזַל־דָּם
אָזְנַי צָלְלוּ מִן הַשֶּׁקֶט שֶׁנִּהְיָה פִּתְאוֹם, הָרַחַשׁ הָרַךְ
שֶׁל הַוִילָאוֹת, הַחֲרָדוֹת,
מַרְאֶה הַבַּנְק עָבַר בִּי בַּחָפְזָה, הַדֶּלְפֵּקִים
הַמְּמֹרָטִים, הַתּוֹר הַמָּהִיר,
מָה פִּתְאוֹם אֲנִי מַעֲלֶה עַכְשָׁו בַּחֹשֶׁךְ אֶת הַבַּנְק לְנֶגֶד עֵינַי
אֵין לִי דְּבָרִים חֲשׁוּבִים אֲחֵרִים
לַעֲנוֹת בָּהֶם?
***
״מָה פִּתְאוֹם אֲנִי מַעֲלֶה עַכְשָׁו בַּחֹשֶׁךְ אֶת הַבַּנְק לְנֶגֶד עֵינַי״. אני מאוד אוהב את הכנות וגילוי הלב בשיריו של יהודה ויצנברג ניב, כך גם בשירו ״ואז התהפכתי ממך רפוי״ ובו הוא לא מפחד להודות שמיד אחרי הסקס הוא חושב על מקום עבודתו.
הדובר בשיר מוטרד מעבודתו כבנקאי וחש מועקה מהמחשבה על הדלפקים ותורי האנשים הממתינים לשירות שיסופק על ידו. כל מי שחש שאינו יכול לסבול עוד את סביבת מקום עבודתו יכול להזדהות עם התחושה. ההפוגה שהוא זוכה לה ברגע ההתעלסות מתבררת כזמנית ביותר. את האמת הפנימית שמדברת מתוכו, הוא לא מסוגל לסתום.
המשורר ניב, בנקאי בכיר בעברו, הצליח לשלב לאורך השנים קרירה תובענית עם יצירה רוחנית בתחום השירה ופרסם ספרי שירה רבים. השיר שהעלתי כאן, מופיעו בספר שראה אור בשנת 1987 ושמו הוא הברקה בפני עצמה: ״בנק, שם זמני״.
