ענף של יסמין / זלדה (1981)
הַיֹּפִי נִתֵּק אֶת עַצְמוֹ
מִן הַיְסוֹד הַנּוֹבֵל שֶׁבְּצֶמַח
הוּא נִמְלַט מִן הַגְּזֵרָה
וְלֹא שָׁב לְעָפָר
עִם עָלִים מִתְפַּזְּרִים וְכָלִים,
אַט אַט נֶהְפָּךְ לְמַלְאָךְ
וְשָׁכַח אֶת בֶּכִי הַתְּמוּרוֹת.
***
מהו היופי שמצליח להתנתק "מִן הַיְסוֹד הַנּוֹבֵל שֶׁבַּצֶּמַח" וזוכה לקיום רוחני ניצחי? זלדה נהגה להתבונן בפרחים סביבה ולהיזכר באמונות היסוד על פיהן חייה. היא האמינה שבכל יצור חי יש יופי שנישאר גם אחרי קמילתו והקדישה מאמץ נפשי ושירים רבים בניסיון למצוא את היופי בכל אדם. דווקא אנשים שהרתיעו אותה או היו זרים לה היוו אתגר עבורה מכיוון שהיא האמינה שמתחת לכל הקליפות, בכל אדם יש נקודה פנימית קדושה המחוברת להוויה אלוהית אחת נצחית.
השיר 'ענף של יסמין' (המצורף לפוסט), מופיע בספרה 'השוני המרהיב', אשר ראה אור בשנת 1981, שלוש שנים לפני שהלכה לעולמה. בשיר אחר שלה, ומוקדם בהרבה, תארה זלדה בצורה נפלאה את מה שנישאר ומתגלגל הלאה, לאחר כיליון הגוף. אלו הם הצבעים של האדם, הגוון המיוחד והיפה ששייך רק לו, וכך כתבה:
"כְּשֶׁאָמוּת –
יִפְרֹם אֱלֹהִים רִקְמָתִי
חוּט־חוּט,
וְהַיַּמָּה יַשְׁלִיךְ צְבָעַי
אַל מַחְסָנָיו שֶׁבַּתְּהוֹם.
וְאוּלַי יַהַפְכֵם לְפֶרַח וְאוּלַי יַהַפְכֵם לְפַרְפַּר.."
